סיפורה של שיירת יחיעם
מאת : דני גולדשמידט

הקמתה של מדינה ישראל, מדינה לעם היהודי הוחלטה בכ''ט בנובמבר 1947 בארגון האומות המאוחדות. בתוכנית החלוקה מטעם האו''ם נותר הגליל המערבי מחוץ לתחומי המדינה היהודית. היישובים היהודים שבי ציון, רגבה, נהריה, עברון, יחיעם, מצובה, חניתה ואיילון נכללו בתחומי המדינה הערבית. כן סללה התוכנית את הדרך לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. התוכנית נדחתה על ידי הנהגת ערביי ארץ ישראל וארצות ערב. בערב 29 בנובמבר חגגה המדינה, כולם יצאו לחגוג ברחובות על הקמת המדינה. כבר למחרת בבוקר החלו הערבים בהתקפות בדרכים ועל היישובים העבריים. האירוע הראשון לאחר ליל השמחה בבקר יום ראשון התרחש ליד הכפר פג'ה עת הותקפו 2 אוטובוסים של "אגד" שיצאו מחדרה ונתניה לירושלים. השלב הראשון של מלחמת העצמאות התנהל במאבק על השליטה בדרכים ובערים המעורבות. כוחות ערביים בלתי סדירים מערביי ארץ ישראל תקפו בעזרת כוחות סדירים שבאו ממדינות ערב הסמוכות את רחוב היהודי.

הגליל המערבי במצור
יישובי הגליל המערבי היו מבודדים בתוך סביבה של יישובי ערביים. במסגרת המשטרה המנדטורית פעלו בגליל המערבי כוחות של משטרת היישובים העבריים גפירים על גבי שני טנדרים משוריינים שהיו מלווים שיירות באזור ונקראו "משמר נע". ועד הגוש שנמנה מנציגי הישובים בגליל המערבי דרש מה"הגנה" לחזק את היישובים בעמדות, ביצורים וגידור. ובהמשך תוספת של כוח אדם בכל יישוב. מקואופרטיב "שחר" תבע לשריין שני אוטובוסים מחשש שיותקפו ביירי בדרכים. בתחילה, בגליל המערבי נשמר השקט - סוכמו הסכמים בין נציגי היישובים העבריים והערביים. המצב החמיר עת פלשו לארץ מהארצות השכנות כנופיות וכוחות "צבא ההצלה" בפיקודו של פאוזי אל קאוקג'י וגדוד הירמוק בפיקודו של אדיב שישאקלי. אירוע היסטורי מעניין קרה בעכו בדבר משא ומתן בהעברת שיירות אספקה של משאיות היהודים והערבים בין יהודי הגליל ואנשי עיריית עכו באמצעות האנגלים. חבר מועצת העירייה מוחמד עבדו הביא לחתימת ההסכם שאוטובוסים קו-14 יעברו בעכו בדרכם מנהריה לחיפה. ההסכם בוטל לבסוף בלחץ אנשי הכנופיות הצעירים. (מוחמד עבדו היה מבעלי השרות קו-10 חיפה עכו שהתמזג לקואופרטיב "שחר". עבדו פרש לגמלה בקבוצה הראשונה שפרשה ב"אגד") בחניתה וביחיעם שכנו מחלקות של הפלמ"ח ומתחילת חודש ינואר 1948 תוגבר הגליל המערבי בחיילים מגדוד 21 של חטיבת כרמלי. הפיגוע הראשון התרחש בתחילת ינואר בעכו עת נרצח יוסף פוגל ונפצע שמואל כץ. בתאריך 20.1.1948 הותקפה יחיעם ופוצצו את גשר הגעתון, באותו יום הותקף משוריין הנוטרים שיצא מנהריה ליחיעם כדי ללוות משאית עם מיכל מים מיחיעם לנהריה, שישה נהרגו ושניים נפצעו. ארבעה ימים לאחר ההתקפה על השיירה נסעה מחלקת פלמ"ח באוטובוסים משוריינים. אחד האוטובוסים התנגש במכונית בריטית בכפר אזיב, שני בריטים נפצעו האוטובוס התהפך הנשק והתחמושת התפזרו על הכביש. המחלקה אספה את הנשק וירו על הערבים שהתקהלו סביב האוטובוס. בלילה שרפו תושבי הכפר את האוטובוס. בתאריך 18 במארס 1948 נחסמו כל הדרכים בעכו בתגובת השמדת שיירת הנשק הערבית בקרית מוצקין. השיירות המשריינות שנסעו מחיפה לנהריה פרצו את המחסומים בעכו אך, הבריטים הציבו מחסום בקרית מוצקין ולא אפשרו לשיירות יהודיות לעבור והגליל המערבי נכנס למצור. קשר ימי בסירות נפתח מחיפה לנהריה ונקרא תחבורה הימית. בלילות הועברו הספקה ותחמושת לישובים הנצורים. ליחיעם הוצנחו גם מהאוויר נשק תחמושת והספקה.

קיבוץ יחיעם
עלה לקרקע ב-27 בנומבר 1946. מייסדי הקיבוץ הם בוגרי תנועת "השומר הצעיר" בארץ ומהונגריה. הקיבוץ נקרא בתחילה קיבוץ הסלע. ולאחר מכן, נקרא על שם יחיעם וייץ שנפל ב"ליל הגשרים". הקיבוץ בנוי למרגלות שרידי מבצר צלבני שנבנה בידי דאהר אל עומר באמצע המאה ה-18 בגליל הצפוני. המקום נקרא בעבר מצודת גדין. חברי הקיבוץ התגוררו בראשית ימיו במבצר. הנשים והילדים התגוררו בתחילה בקרית חיים שהייתה בסיס האם.

משוריין M484G
האוטובוס מדגם ווייט 611 השתייך בעבר לקואופרטיב "הקשר" לפני המיזוג לקואופרטיבים "חבר" ו"שחר". מרכבו הישן הורד מהשלדה. השלדה שופצה והורכב בה מנוע חדש מדגם ווייט A.140. השלדה נשלחה למפעל גרינשפון בשנת 1948 לבניית מרכב משוריין. סיפר: החבר יעקב יאנק ברנשטיין שהיה באותה תקופה מנהל המשק של "שחר". "ביום ו 26 במארס התקבלה הוראה להכין ולשלוח את המשוריין החדש בשיירה שיוצאת מקרית מוצקין לנהריה. חיפשתי נהג אחראי ומתאים למשוריין הכבד בנסיעתו הראשונה. היות ולא מצאתי החלטתי שאני אהיה הנהג. מילאתי דלק במשוריין. כשהתכוננתי לצאת לנסיעה הגיע ההודעה ממפקדת החטיבה כי ניתנה פקודה להחרים את כל מכוניות השיירה, ולשלוח לנסיעה נהגים לוחמים מהיחידה. התייצב חייל נהג ונסע עם המשוריין". השיירה עברה ללא קושי את המחסומים בעכו.

שיירת יחיעם
מפקדת גדוד 21 שכנה בשבי ציון, ביום ד 24 במארס נפגש מפקד החטיבה משה כרמל עם מפקד גדוד 21 בן עמי פכטר והחליטו לארגן את השיירה לפריצת הדרך ליחיעם.
כבר למחרת נודע שהערבים מתכוונים לפגוע בשיירה. מיידע דרוזי שאסף מיידע בכפרים ציין שמאות ערבים חמושים לרבות יחידה סדירה של אדיב שישאקלי מחכים לשיירה.
טרקטור יצא בבוקר מיחיעם לערוץ הגעתון ומילא אותו בעפר באין מפריע, אין ספק שהשכנים הערבים הבינו ששיירה עומדת לבוא. "אני לא מאמין למודיעים ולשמועות" אמר בן עמי. ב-27 במארס בשעה 14.00 יצאה השיירה מנהריה ליחיעם. בראש השיירה נסע המשוריין פורץ המחסומים, ישבו בו מפקד השיירה איתן זייץ ושלוש עשרה לוחמים. אחריו נסע טנדר משוריין בו נהג בן עמי פכטר עם שישה לוחמים. אחריו שלוש משאיות עם תא נהג משוריין, בהמשך משוריין ובו חמישה לוחמים ותשעה עשרה חברי קיבוץ יחיעם. במאסף נסע האוטובוס המשוריין ובו שלושים ותשעה לוחמים.
השיירה נתקלה במחסום אבנים סמוך לבית הקברות של הכפר כברי. בהמשך נפרצו כל ששת המחסומים תחת מטר יריות. במחסום השלישי נהרג מפקד השיירה איתן זייץ. מכשיר הקשר נפגע ולא היה קשר עם האוטובוס המשוריין שנסע במאסף. הנהג נפצע אך הביא את המשוריין הפורץ ליחיעם. בטנדר משוריין שנסע שני נהג בן עמי פכטר התהפך. הלוחמים נחלצו למבנה התבצרו נלחמו ונהרגו מלבד, נער בן 16 מרדכי רון שהסתתר בשדות והגיע לנהריה כעבור יומים. המשאית השלישית שנשאה גשר נייד הנהג נהרג. המשאית התהפכה והכביש נחסם. שאר הרכבים נלכדו על הכביש הצר. התוקפים התקרבו אל המכוניות הלכודות השליכו רימונים וירו לתוך חרכי הירי. המשוריין בו חמישה הלוחמים וחברי קיבוץ יחיעם השיבו אש. הם אספו נהגי משאיות והתוקפים לא העזו להתקרב. נהג המשוריין הצליח לפנות לדרך צדדית ולחזור חזרה. על הכביש נתקלו במחסומים חדשים עברו שניים ובשלישי התהפך המשוריין. הנוסעים נחלצו מהמשוריין תוך קרב בחיפוי מקלע ונסוגו לכוון נהריה. אש חזקה נורתה על האוטובוס המשוריין. לוחמים שנחלצו מהאוטובוס נפגעו מיד, האוטובוס הוצת בידי הערבים בחסות העשן חמקו ניצולים, מכל שלושים ותשעה נוסעי האוטובוס ניצלו ארבעה.

הקמת חניון ושיחזור משורייני השיירה
לאחר המלחמה הוקם גלעד לזכר הנופלים והוקמו בסמוך המושבים נתיב השיירה ובן עמי (על שם מפקד גדוד 21 בן עמי פכטר שנפל בשיירה). הכביש המוביל ליחיעם הועתק לתוואי חדש. המועצה האזורית געתון החליטה להקים אתר הנצחה על קטע מהכביש הישן שבו נערך הקרב על השיירה ליחיעם לקראת יום הזכרון ה-22 לחללי השיירה.
המועצה האזורית געתון פנתה למזכירות "אגד" בבקשה לשחזר את האוטובוס המשוריין שנפגע בשיירת יחיעם. עבודת השחזור הוטלה על מוסך צפון.
סיפר: החבר מרדכי קריצמן "היה זה בשנת 1970 פנו אלי מנהלי המסגריה של מחלקת התאונות נתן אלטמן ומרדכי אדלמן. בתקופה זו הייתי מנהל מגרש הפירוקים במוסך". מוטק'ה הכן לנו שלדה של "סופר ווייט" אנו משחזרים משוריין מתקופת תש’ח. ממשיך ומספר מרדכי "בחצר נשאר עוד אוטובוס חבילות ישן אשר ממנו הוצאתי את השלדה. ישבנו יחד להחליט איך יתבצע עבודת השחזור. מנהל מחסן החלפים במוסך החבר הוותיק יעקב יאנק ברנשטיין שהכיר בזמנו את המשוריין יאנק היה בין מחלצי המשוריין הפגוע שנגרר בזמנו למוסך. נעזרנו בתמונות מארכיון ההיסטורי של 'אגד'. האוטובוס המשוריין היה בנוי בשריון מלא מהשלדה. נזכרתי כאשר שירתתי לפני שנים במחנה צבאי סמוך לטירת הכרמל הבחנתי ברכב משוריין שהושלך בתוך שיח מחוץ לגדר המחנה. נסענו למקום שהפך בינתיים ל'ג'ונגל' של שיחים וגרוטאות. אמרתי המשוריין חייב להימצא פה. כך היה שביקרנו במקום בפעם השנייה מצוידים במסור חשמלי וכלי עבודה וגרר 'דימונטי'. הבחנו במשוריין קצר. הוצאנו אותו שלם למוסך. במוסך חתכנו אותו לשניים את חלקו הקדמי הרכבנו על המנוע
ותא הנהג חלקו האחורי עם הדלת הרכבנו מאחור. רכשנו פלטות פלדה וריתכנו מכל צדדיו. שחזרנו את אשנבי ירי, את הגג ואפילו פתח מילוט ברצפה. במשוריין היה סמל של 'קאוקג'י' המשוריין היה שלל". באוטובוס רותכו כלי נשק רובים וסטנים מאותה תקופה. האוטובוס נגרר והוצב באתר במקום שנפגע ונשרף בין שאר הרכבים ששוחזרו.
יום הזכרון ה-22 לחללי השיירה יום ג 24.3.70 נערך טקס התייחדות במקום ומאות נציגים מיישובי הסביבה ובני משפחות החללים הניחו זרים.
מעשה מצער של וונדליזם היה באתר נגנבו כלי נשק והשחיתו בצבע את המשוריין וההגה נעקר ממקומו.
מתקני מעשה הוונדליזם רתחו את ההגה לשלדה בטעות בצד ימין באוטובוס.

אוצר של תמונות
אנדריאס היה ממקימי העיר נהריה . נולד בשנת 1921 בגרמניה ועלה עם משפחתו ארצה והתיישב בנהריה ב- 1937. במהלך השנים עסק בצילום הגליל המערבי והעיר עם אחיו יוסטוס ואביו דר' אוטו מאייר.
כמו כן היה אומן במתכת וזכוכית ופתח בשנת 1967 מפעל זכוכית "נהריה גלאס" כיום, המפעל שוכן בתפן והבנים ממשיכים את דרכו.
במרוצת השנים יצר אוסף תמונות ענק המתעד את תולדות נהריה והגליל המערבי.
לרגל חגיגות ה-70 לנהריה תרם אנדריאס את האוסף למוזיאון בית ליברמן בנהריה.

רוב התמונות בכתבה הם באדיבות אנדריאס מאייר וספריית יונס וסוראיה נזריאן -
אוניברסיטת חיפה.